בראשית היתה רק מתחזה אחת. מפלגת צפון-ת'א וסביון, מפלגתם של מליונרים, התחזתה כ-"עבודה", כ-"תנועת פועלים". שרון הפך גם את הליכוד למפלגה של התחזות-שווא: מקימה מדינה פלסטינית , מחריבה 25 יישובים , ועדיין קוראת לעצמה - "ימין". שותפות פרס-שרון הביאה לישראל סימטריה של התחזות. כשם שבדמה הבורגני של "העבודה" לא נותרה טיפה סוציאליסטית-חברתית, כך לא נותר שמץ של "מחנה לאומי" בתנועה, שמפיו של אולמרט שרה שירי תהילה לאוסלו.
את הסימטריה הזאת משבש נצחונו של עמיר פרץ. תחת שרביטו יהיה תוכה של מפלגת העבודה כברה : מפלגת-ההסתדרות ונציגת הוועדים הגדולים, ש"תיטיב" עם העניים בדרך בלתי פרודוקטיבית, מפא'י - מודל המאה ה-21. בתחום המדיני תהיה זאת מפלגת ג'נבה, שמאלנית-קיצונית. מה הפלא, שיוסי שריד מציע לאחד את פרץ עם מרץ?
עם הפרופיל הזה תלך העבודה לבחירות וכך אותיות הכינוי "אמת" תהיינה לראשונה - אמת.
בליכוד, אם שרון יעמוד בראשו, תימשך ההתחזות, וכך יופר האיזון: שמאל מדיני חד-משמעי מחד, ללא ימין. מפני שמפלגת הימין הראשית עברה לשמאל.
הסימטריה תחזור לאחר שיתחולל תהליך של זיכוך וטיהור, מקביל למהפך של פרץ, ולשם כך חייב הליכוד להעמיד מנהיג שיהיה ימין מובהק כפי שפרץ הוא שמאל מובהק. אם לאו, הפילוג בליכוד יהיה בלתי נמנע, מפני שהימין אמנם הוכה קשות, אך לא נמחק. הוא יתעורר ברגע שמצע הליכוד יכלול פלסטין בלב הארץ וחורבן יישובים נוספים.
וכשיקומו בעבודה כוחות, שיסרבו ללכת עד הסוף עם הרדיקליזם החברתי של פרץ והשמאלנות הקיצונית נוסח ג'נבה, ופילוג יארע גם שם, יחזרו הסימטריה ושיווי המשקל למערכת הפוליטית שלנו. השמאל יהיה שמאל, והימין - ימין.
על כך, ועל פיצוץ בלוף הסקרים, מגיע לפרץ אות הצטיינות,"מדליית האמת".
מכאן ואילך יש כ'כ הרבה אפשרויות וניחושים, שכדאי לבקש מפרופסור ישראל אומן פתרונות מ"תורת המשחקים". מה סיכוייו של נתניהו מול פרץ? מה יכריע אצל הבוחר: כלכלה או חמלה? הכיס או המולדת, רווחה או בטחון? המעמדות החלשים במשק - הילכו אחר נטיית ליבם המסורתית ימינה, או לאור בשורתו הסוציאליסטית של פרץ? ומושקעי הבורסה, האם יקבלו מידיו של ליכוד ימני כלכלה חפשית ומשק תחרותי, למרות שיהיו כרוכים - בניגוד לנטייתם - בעמידה איתנה על אינטרסים לאומיים?
ומי עדיף למחנה הלאומי מול פרץ : נתניהו או לנדאו? איך יצליח נתניהו לשווק את עצמו, כמציל הכלכלה הלאומית או כמעשיר העשירים ע'ח העניים? ולנדאו, אישיות חפה משחיתות ציבורית, היצליח לנצל את יתרונו זה על פרץ, שבתוך מפלגתו מאשימים אותו בשחיתות מוסדית ובזיופי בחירות? ועד כמה "נשרף" נתניהו אצל בוחרי הימין בגלל התנהלותו בקשר להתנתקות? ומה יהיה משקל מחזות הגירוש, קורעי הלב, שהציבור נחשף להם בתקשורת? ומה תהא השפעת העובדה, שלאחר הכל - הטרור נמשך , אל-קעידה חדר לרצועה - מדינת טרור הנשלטת ע'י החמאס שכבר יש בה טילי קרקע-אויר, ומשנקטף שק-החבטות ששמו גוש-קטיף כל הנגב המערבי רועד?
ואיך יפצל הבוחר את הקשב, הדאגה ותשומת הלב שלו - בין משק לנשק, בין מדינה לחברה, בין ציונות לסוציאליזם ?
איזה "פריש-מיש" יהיה כאן, כשמכל הצדדים - שומו שמיים ! - יתחילו לפתע לדבר אמת?
הפרופסור אומן, עוד בטרם תיסע לשטוקהולם, אנא האר את עינינו בירושלים !
את הסימטריה הזאת משבש נצחונו של עמיר פרץ. תחת שרביטו יהיה תוכה של מפלגת העבודה כברה : מפלגת-ההסתדרות ונציגת הוועדים הגדולים, ש"תיטיב" עם העניים בדרך בלתי פרודוקטיבית, מפא'י - מודל המאה ה-21. בתחום המדיני תהיה זאת מפלגת ג'נבה, שמאלנית-קיצונית. מה הפלא, שיוסי שריד מציע לאחד את פרץ עם מרץ?
עם הפרופיל הזה תלך העבודה לבחירות וכך אותיות הכינוי "אמת" תהיינה לראשונה - אמת.
בליכוד, אם שרון יעמוד בראשו, תימשך ההתחזות, וכך יופר האיזון: שמאל מדיני חד-משמעי מחד, ללא ימין. מפני שמפלגת הימין הראשית עברה לשמאל.
הסימטריה תחזור לאחר שיתחולל תהליך של זיכוך וטיהור, מקביל למהפך של פרץ, ולשם כך חייב הליכוד להעמיד מנהיג שיהיה ימין מובהק כפי שפרץ הוא שמאל מובהק. אם לאו, הפילוג בליכוד יהיה בלתי נמנע, מפני שהימין אמנם הוכה קשות, אך לא נמחק. הוא יתעורר ברגע שמצע הליכוד יכלול פלסטין בלב הארץ וחורבן יישובים נוספים.
וכשיקומו בעבודה כוחות, שיסרבו ללכת עד הסוף עם הרדיקליזם החברתי של פרץ והשמאלנות הקיצונית נוסח ג'נבה, ופילוג יארע גם שם, יחזרו הסימטריה ושיווי המשקל למערכת הפוליטית שלנו. השמאל יהיה שמאל, והימין - ימין.
על כך, ועל פיצוץ בלוף הסקרים, מגיע לפרץ אות הצטיינות,"מדליית האמת".
מכאן ואילך יש כ'כ הרבה אפשרויות וניחושים, שכדאי לבקש מפרופסור ישראל אומן פתרונות מ"תורת המשחקים". מה סיכוייו של נתניהו מול פרץ? מה יכריע אצל הבוחר: כלכלה או חמלה? הכיס או המולדת, רווחה או בטחון? המעמדות החלשים במשק - הילכו אחר נטיית ליבם המסורתית ימינה, או לאור בשורתו הסוציאליסטית של פרץ? ומושקעי הבורסה, האם יקבלו מידיו של ליכוד ימני כלכלה חפשית ומשק תחרותי, למרות שיהיו כרוכים - בניגוד לנטייתם - בעמידה איתנה על אינטרסים לאומיים?
ומי עדיף למחנה הלאומי מול פרץ : נתניהו או לנדאו? איך יצליח נתניהו לשווק את עצמו, כמציל הכלכלה הלאומית או כמעשיר העשירים ע'ח העניים? ולנדאו, אישיות חפה משחיתות ציבורית, היצליח לנצל את יתרונו זה על פרץ, שבתוך מפלגתו מאשימים אותו בשחיתות מוסדית ובזיופי בחירות? ועד כמה "נשרף" נתניהו אצל בוחרי הימין בגלל התנהלותו בקשר להתנתקות? ומה יהיה משקל מחזות הגירוש, קורעי הלב, שהציבור נחשף להם בתקשורת? ומה תהא השפעת העובדה, שלאחר הכל - הטרור נמשך , אל-קעידה חדר לרצועה - מדינת טרור הנשלטת ע'י החמאס שכבר יש בה טילי קרקע-אויר, ומשנקטף שק-החבטות ששמו גוש-קטיף כל הנגב המערבי רועד?
ואיך יפצל הבוחר את הקשב, הדאגה ותשומת הלב שלו - בין משק לנשק, בין מדינה לחברה, בין ציונות לסוציאליזם ?
איזה "פריש-מיש" יהיה כאן, כשמכל הצדדים - שומו שמיים ! - יתחילו לפתע לדבר אמת?
הפרופסור אומן, עוד בטרם תיסע לשטוקהולם, אנא האר את עינינו בירושלים !
אליקים העצני
